המחאה החברתית החדשה 

המחאה החברתית החדשה שמתחילה עכשיו מביאה עימה אתגר לא פשוט בכלל. מצד אחד, מובנת
הדרישה הצודקת לתנאי חיים סבירים אך מצד שני ברור לכול כי קופת המדינה מוגבלת.

בימים בהם העולם כולו שרוי במשבר עמוק וכולל, כאשר מדינות שלמות פושטות רגל והעתיד מאיים, יהיה זה בלתי
אחראי להגדיל את הגרעון בתקציב. ובכל זאת, העם דורש צדק חברתי. היינו הפחתת יוקר המחיה, אז מה עושים?
כדי לצאת מן המבוי הסתום הזה, דרושה לנו כלכלה חדשה, אחרת, המבוססת על עיקרון חדש ישן –
עקרון הערבות ההדדית.

הקריאה המשותפת לצדק חברתי מבטאת כמיהה לא רק לחלוקה אחרת והוגנת של
המשאבים הכספיים הלאומיים, אלא גם לסולידריות חברתית, לביטחון אישי ולהרגשת הביחד, שאי אפשר
לקנות בכסף.
המחאה מתורגמת אומנם לדרישות כספיות, דיור בר השגה וכו...

אבל הפיתרון לא נמצא במספרים בלבד, אלא בשינוי יסודי והדדי של היחסים שבין אדם לחברו. זהו צו השעה. בהתאם ליחסים חדשים בינינו, תונהג שיטה כלכלית חברתית חדשה.

את הבעיות של היום לא נוכל לפתור בכלים של אתמול, כי הם אלה שיצרו את הבעיות עצמן.
זה כמו לנסות לתקן מנגנון אלקטרוני עדין עם מפתח שבדי גדול. אחד לא מתאים לשני. לכן אנחנו זקוקים
לכלכלה חדשה. בפיתרון יסודי למצוקות הכלכליות והחברתיות. בטיפול לא רק בסימפטומים, אלא
בשינוי ערכי היסוד של החברה הישראלית והיחסים שבין אדם לזולתו. לא עוד אדם לאדם זאב.

עם זאת עם סיסמאות לא הולכים לסופר כפי שכולנו יודעים. לכן לפני הכול עלינו לכבות את
השריפה לשבת יחד ולהסכים על סיוע מיידי לאלה מבינינו שאין ביכולתם לדאוג לצרכים הקיומיים
הבסיסיים של עצמם או של בני משפחתם. אבל חלוקת הכספים הזו לבדה לא תספיק.

הדאגה לרווחת כל אדם מחייבת אותנו להקנות לציבור הרחב כישורי חיים בסיסיים וכלכלת בית מאוזנת. השילוב בין שני האמצעים
האלה הוא בחזקת טיפול נמרץ והוא יאפשר לנו להמשיך יחד בתהליך ההבראה.
לטווח הארוך, סדר הפעולות הנכון להבטחת קיומנו ברווחה מתחיל בהסברת הצורך בערבות הדדית. עלינו
לשנות את השיח הציבורי וליצור סביבה התומכת בערך הערבות והדאגה ההדדית. על בסיס זה יתבצעו אפיון
ובנייה מחדש של המערכות החברתיות והכלכליות וחלוקה צודקת של המשאבים. החלטות יתקבלו כמו
במשפחה, כולם יחד סביב שולחן עגול, מתוך שיתוף, הבנה והסכמה רחבה. השולחן העגול ילווה אותנו מעתה
ואילך בכל החלטותינו, ויהפוך לחלק משיטת ניהול המדינה.
הסברה תקשורתית רחבה וחינוך לערבות הדדית, הם הדרך ליצור סביבה שתגרום לשינוי הכלכלי
המיוחל. לכלי התקשורת תפקיד מרכזי בבניית סביבה שמכבדת את היחסים החדשים בינינו ומגנה פעולות
המשקפות את הכלכלה הישנה שאיננה מבוססת על חוקי הערבות ההדדית. אם התחשבות באחרים תהפוך
לערך המכובד ביותר בסביבה שלנו, יהיה לנו קל וטבעי לנהוג כך.
תהיה זו טעות מצידנו לחשוב שהפיתרון למצוקות ולדרישות שעולות מן השטח הוא במישור הכלכלי
בלבד, כי הכלכלה איננה עומדת בפני עצמה. חלוקת המשאבים בחברה, השיטה הכלכלית, האידיאולוגיות
הכלכליות, כולם נגזרים מערכי החברה ומהיחסים בינינו. לכן, אי אפשר לבצע שינוי משמעותי בהתנהלות
הכלכלית של המדינה ואזרחיה, מבלי שייערך תחילה דיון רחב בשינוי הערכים החברתיים והאידיאולוגיות
החברתיות-כלכליות הנגזרות מהם.

עלינו לשנות את ההגדרה הבסיסית של האדם הכלכלי רציונלי: כיום הרציונלי הוא זה שממקסם את
תועלתו האישית לעיתים על חשבון הזולת, צריך לעבור להגדרת האדם הרציונלי כאחד שמבין שטובתו
האישית תלויה בהכרח ברווחה הכלכלית של זולתו ושל הציבור כולו.
בכוחנו לבנות כלכלה אחרת, שתהיה בנויה על דאגה הדדית. כל קבלת ההחלטות, ביצוען, מבנה המערכת
החברתית-כלכלית, הקשר בין כל החלקי הממשלה ובין המחליטים, המבצעים והאזרחים –יתבצעו מתוך
תחושת הערבות.

אם נחליט, יחד, בהסכמה, שאנחנו מתחילים להתחשב זה בזה, אז הכלכלה שלנו תהיה
אחרת. הנוסחאות שלה יבטאו את היחס החדש בינינו. הכלכלנים צריכים לגשת לבנייה של השיטה הכלכלית
החדשה, כחלק משינוי יסודי במבנה ובצורת ההתנהלות של המדינה ומנגנוני השלטון.
תהליך זה הינו מחויב המציאות, לא רק בגלל המצב החברתי בארץ, אלא גם בשל מצב העולם. אנחנו חיים
בעולם שהפך לגלובלי ומקושר. כולם קשורים זה לזה, כולם תלויים זה בזה. במצב כזה, הכלכלה הישנה
פושטת את הרגל ועלינו להחליפה.

גדולי הכלכלנים, זוכי פרס נובל בכלכלה וגופי מחקר מובילים מצויים
כולם בתקופה של חשבון נפש ואינם מהססים להצהיר כי השיטה הכלכלית הנוכחית, הינה בעלת יצר של הרס
עצמי ואיננה מתאימה למציאות בת ימינו.
כלכלה חדשה אינה אוטופיה. בדיוק ההפך: ראו לאן הביאה אותנו השיטה הנוכחית. המשבר הכלכלי
העולמי הנוכחי, הוא המשך ישיר של משברים קודמים,

מי שינסה להמשיך לפתור את הבעיות החדשות באמצעות הכלים הישנים, הוא אוטופיסט. כלכלת הערבות ההדדית היא הפיתרון הריאלי והפרקטי ביותר, הגישה ההכרחית לחיים במאה ה-21.
בידינו לעצור את הדינמיקה השלילית. ראשית, עצם העיסוק שלנו בערכים חברתיים חיוביים מייצר מיד
דינמיקה חיובית. רוח חדשה ואופטימית נושבת באוויר, בלב יש הרגשה שלמישהו אכפת ממך והתקווה לעתיד
טוב יותר מתחזקת.
שנית, תחושת הערבות ההדדית תביא אותנו גם לגלות שבידי הציבור נמצאים עודפים רבים, כלומר שרצון
טוב וקשר בין אנשים פותר בקלות בעיות גם מבלי להזדקק לקופת המדינה.

אם נעביר לאחרים את הדברים שאין לנו בהם צורך, לא רק שלא נרגיש בחסרונם, אלא גם נתמלא בסיפוק ובהרגשה טובה. כולנו מכירים את התחושה הנעימה הזו, כשאנחנו עוזרים למישהו. אין תחושה חזקה ואמיתית יותר מזו. התרומות וחלוקת
העודפים יכסו חלק משמעותי מהמחסור, ללא צורך בתוספת תקציבים או גזירות כלכליות. פעולות כאלה יטעו
בכל אחד מאיתנו את הביטחון שאם מחר יחסר לנו משהו, יהיה מי שידאג לנו.
שלישית, הכלכלה החדשה תאפשר לממש את היחס החדש בינינו, באמצעות מנגנון השולחן העגול ולתרגמו להחלטות כלכליות וחברתיות. בכך נעבור מכיבוי שרפות וטיפול בסימפטומים לשינוי מהותי של פני החברה הישראלית. זוהי הדרך לצדק חברתי אמיתי.
תארו לעצמכם למשל מצב שבו בדיוני התקציב נציגי המגזרים השונים לא נאבקים זה בזה מתוך ההבנה
שאם לא תדאג לעצמך אף אחד לא ידאג לך, אלא חושבים כיצד יוכלו להשלים זה את זה ולסייע לאחרים. הרי
מיד יתפנו משאבים אדירים!
מכל האמור עד כה עולה שהערבות הדדית היא לא משהו מופשט אלא דבר ששווה כסף. הרבה מאוד כסף.
הערבות מייצרת ערך כלכלי אדיר ובה מצוי הפיתרון האמיתי לבעיותינו, הן החומריות והן הנפשיות.
הדרישה לצדק חברתי נובעת מתחושה של חוסר שוויון. הנקודה הפנימית ביותר של האדם, האני שלו
לא מאפשר לו להסכים להיות נחות מהאחרים, לסבול את התחושה שמזלזלים בו, שכאילו מוחקים אותו,
שלא סופרים אותו, שאין לו ערך.

המועקה הפנימית הזו לא יכולה להיפתר רק על ידי כסף. היא דורשת יחס אנושי אחר. אם לא נבנה כאן חברה חדשה שבה כל אדם ירגיש שהוא יכול לממש את עצמו בשווה לאחרים, המרירות תצטבר ותתפוצץ לנו בפנים בגדול.

אגב, מדדי אי השוויון בישראל דומים לאלה שבשכנותיה.

לסיכום, עתידנו מונח על כף המאזניים והפיתרון אינו נעוץ במספרים בלבד, אלא בבניית חברה וכלכלה
חדשה, שתבוסס על שינוי הערכים ומארג היחסים שבין אדם לזולתו ובין המדינה לאזרחיה.

כלכלת הערבות ההדדית תביא אותנו לצדק חברתי אמיתי ולפיכך בה טמון הפוטנציאל לשגשוג בר קיימא של ישראל. כלכלה
זו תייצר לא רק רווחה כלכלית, אלא גם תכניס לחיינו את הביטחון הרוגע והשמחה שכל כך חסר כאן.